רחמים מלמד-כהן

2002

 

 

רחמים מלמד-כהן נולד בירושלים בשנת 1937, בן למשפחת רבנים. הוא נקרא ע"ש סבו שעלה מפרס והיה הרב של עדת יוצאי פרס בירושלים. אביו, הרב יעקב מלמד-כהן, יקיר ירושלים, יקיר החינוך הדתי, איש ציבור ידוע. דודו, הרב פרופ' עזרא ציון מלמד, חתן פרס ישראל, השפיע רבות על אישיותו של רחמים.

למר מלמד-כהן אח, אלי, שהגיע לדרגת אלוף-משנה בצה"ל, ושלוש אחיות נשואות - רוחמה, אביבה ואסתר.

 

רחמים למד בגן הילדים אצל הגב' סוקניק בשכונת יגיע כפיים בירושלים. את ביה"ס היסודי "לדוגמא" שע"י סמינר ע"ש הרא"ם ליפשיץ סיים בשנת 1951. בין מחנכיו: ד"ר אנוך, ד"ר קלמן בנימיני, ד"ר פינצ'ובר, ד"ר זלקין, פרופ' בן-אריה ועוד. בתקופה זו היה פעיל בתנועת הנוער "בני-עקיבא".

 

כבר בתקופת מלחמת העצמאות ומיד לאחריה, התנדב להוראת עברית לעולים חדשים (בהדרכת יעקב מיימון) בישובים בית שמש, נוחם וזנוח שבפרוזדור ירושלים. המשך הלימודים בבית הספר התיכון לנערים "מזרחי" לווה בהדרכה ובריכוז סניף תנועת הנוער "עזרא" בירושלים. את תעודת ההוראה שלו קיבל בשנת 1958 ולאחר שסיים לימודיו בסמינר למורים ע"ש הרא"ם ליפשיץ בירושלים.

 

בתקופה זו התגייס לצבא, ואף שירת במבצע קדש, שירת בנח"ל במסגרת גרעין של תנועת הנוער "עזרא" ושימש כקומונר בירושלים. לאחר מכן שב ושירת בנח"ל מוצנח.

רחמים מלמד-כהן החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי גיאוגרפיה והיסטוריה של עם ישראל לתואר ראשון. בתקופה זו - 1963-1958 חינך בביה"ס היסודי "חורב" כיתה אשר תלמידיה נשארו בקשר עימו עד עצם היום הזה, והם מסייעים בידו במחלתו. בין תלמידיו אנשים בעלי עמדות מפתח בחברה הישראלית וביניהם רופאים, רבנים, אנשי חברה ורווחה, עורכי דין, פקידים בכירים ועצמאיים. כמו-כן לימד בביה"ס התיכון "חורב" בירושלים את המקצועות גיאוגרפיה והיסטוריה.

 

בספטמבר 1963 יצא רחמים יחד עם רעייתו אלישבע לבית טחובר ועם שני פעוטות, אייל  ואפרת, בשליחות להודו מטעם ההסתדרות הציונית. תפקידיו היו: ניהול שני בתי ספר יהודיים "כדורי" ו"סיר ג'קוב ששון", ריכוז הסניפים והמחנות של "בני עקיבא" בהודו, ארגון ארבעה עשר מרכזים ללימודי-ערב למועמדים לעלייה, הקמת סמינר למורים שתחילתו היתה בקשמיר, ומרצה ליהדות באוניברסיטת בומביי. במשך 4 שנים, בפעילות אינטנסיבית, נחשב מר מלמד כציר מרכזי בקהילה היהודית בבומביי וחותמו וקשריו נשארו עד עצם היום הזה.  לאחר 4 שנות שליחות ציונית בהודו, שבה משפחת מלמד-כהן לישראל, מיד לאחר מלחמת ששת הימים (1968).

 

עם התקבלו לעבודה במשרד החינוך נתמנה, בגיל 31, למפקח חינוכי על בתי הספר הממלכתיים-דתיים במחוז הצפון מקרית שמונה ועד בית שאן ובנותיה. מושבו עם משפחתו, שמנתה עתה 4 ילדים, היה ליד קיבוץ לביא. בתקופה זו למד באוניברסיטה העברית חינוך ויהדות זמננו וסיים תואר M.A. בהצטיינות.

 

בשנת 1973, לאחר שהשתתף במלחמת יוה"כ כתותחן, חזר לירושלים והתמחה ב"חינוך מיוחד". מכאן ואילך פיתח מר מלמד את מערכת החינוך המיוחד בירושלים: נפתחו כיתות טיפוליות, מקדמות ובתי ספר מיוחדים ביוזמתו. כמו בכל הפעולות בחייו, גם במסגרת החינוך המיוחד דאג לשיתוף פעולה בין החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי ובין חילוניים ודתיים. הוא ידע תמיד לשלב את הצד האקדמי עם העבודה המעשית בשדה. באותה שנה ייסד ב"מכללת ירושלים לבנות", מחלקה לחינוך מיוחד ועמד בראשה במשך כ20- שנה. כיום מחלקה זו ידועה לשם ולתפארת. במקביל, הירצה בביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר-אילן במשך 4 שנים ובאוניברסיטה העברית.

 

בתקופת הפיקוח על החינוך המיוחד בירושלים, הקים מכון להכשרת מורים למקצועות היהדות על יד הישיבה הגבוהה בקיבוץ שעלבים. גם היום, כאשר ד"ר מלמד-כהן  משותק ומרותק לכיסא גלגלים וכבול למכונת הנשמה, הוא ממשיך לתת שיעורים לסטודנטים ממכון זה. לא פעם נשלח מר מלמד לשליחויות קצרות בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית (ברזיל, קנדה, צרפת) ומטעם משרד החינוך ( אונסקו פריז, ארה"ב). 

 

לאחר שהשתתף במבצע של"ג, כקצין חינוך, נבחר בשנת 1983, לאור ניסיונו והצלחתו בחינוך,  להיות נציג המחלקה התורנית של הסוכנות היהודית באנגליה ומושבו בלונדון. תפקידיו היו: אחראי על כל מערכת החינוך היהודי בבריטניה ובמערב אירופה, וכן על עשרים ושישה שליחים, עשרות בתי ספר ומרכזים יהודיים, קולג'ים, סמינרים ותוכניות לימודים. מקץ שנתיים שבה המשפחה לישראל, ולה שישה ילדים, חלקם נשואים עם ילדים. מר מלמד חזר לעבודתו בפיקוח על החינוך המיוחד ובהוראה במסגרת הכשרת מורים.

 

מר מלמד עבר מכרז לתפקיד מפקח ארצי ראשי על תוכניות לימודים לחינוך הדתי. ומשנת 1989 כיהן בתפקיד זה כשהוא ממונה על צוותים רבים באגף לתוכניות לימודים של משרד החינוך. ההפקות של ספרי לימוד, מדריכים למורה וחוברות עבודה לתלמידים בתקופתו, זכו להוקרה והערכה רבה.

בזמן זה החל את לימודיו לתואר השלישי באוניברסיטה העברית, בחינוך. נושא עבודת הדוקטור שלו היה: "הילד החריג והחינוך המיוחד על-פי מקורות ביהדות". ובשנת 1995 קיבל את התואר דוקטור לפילוסופיה. בעקבות זאת פורסמה עבודתו בספר שתפוצתו הולכת וגדלה.

 

באפריל 1994 קרתה תפנית דרסטית בחייו. אובחנה אצלו מחלת ALS שהיא ניוון העצבים המוטוריים בגוף. מחלה זו גורמת לשיתוק מהיר של הגפיים העליונות והתחתונות, של שרירי הצוואר, בית הבליעה והדיבור עד לחנק. תוחלת החיים היא כ3-5- שנים וד"ר מלמד ידע זאת. באומץ לב המשיך בעבודתו, למרות ההידרדרות הפיזית, עד שנאלץ לשבת על כיסא גלגלים ובאפריל 1998 פרש לגימלאות.

בכך לא נסתיים מפעל החיים המגוון והייחודי של ד"ר מלמד-כהן למען החברה במדינה ובתפוצות. יתכן ששיא מפעל חייו מתחיל בנקודה זו.

 

הרופאים ניבאו שמחלה סופנית זו תגרום לדיכאון, לסבל, להתרחקות ואולי אף למחשבות אובדניות. אולם מסתבר שההיפך הוא הנכון. מרגע היוודעו על דבר המחלה, שינס ד"ר מלמד את כל יכולותיו וגייס את כל כוחותיו הנפשיים כדי להתמודד עם המחלה ולשמש דוגמא, אות ומופת לאלפי חולים, רופאים, בני משפחה, חוקרים ועמותות שונות. מאור פנים, פתרון בעיות, ארגון סדר-יום ועידוד בני המשפחה הסובבים אותו, מאפיינים את גישתו האופטימית, מלאת התקווה והחיוניות.

 

לפני שלוש שנים נחנק בביתו, הכרתו אבדה, הובהל לבית חולים "הדסה" מח' לטיפול נמרץ, ורק לאחר שחובר למכונת הנשמה שב לחיים. מני אז מקדיש ד"ר מלמד את כל זמנו ואונו לסייע בהפצת השקפת עולם אופטימית וניסיון לשנות את יחסה של החברה לחולים בכלל, ולחולים סופניים בפרט. הופעותיו בפני רופאים, אחיות, משפטנים, תלמידים בבתי ספר על-יסודיים, קהילות שונות - מפיחות רוח חיים, משנות עמדות של אנשים כלפי מחלות וכו'. ד"ר מלמד מרבה להופיע באמצעי התקשורת בעשרות ראיונות בעיתונות, ברדיו ובטלויזיה, באמצעות האינטרנט ובמגעיו עם עמותת "אטלס" לחולי ALS שהוא חבר בהנהלתה. בימים אלו מפיק ערוץ 1 סרט בן 50 דקות על ד"ר מלמד במסגרת סידרה: גיבורים בעל כורחם.

 

בתקופה זו של שיתוק מוחלט, כאשר רק בוהן ידו הימנית נעה קמעא, חיבר ספר חדש בשם "הכר את תלמידך" בהוצאת "רכס". הספר הוכתב בקריאת שפתיים ותוך שנה נרכש ע"י אלפי מורים. בימים אלו מסתיים חיבורו של ספר בשם "ובחרת בחיים" ובו 10 מאמרים מעודדים. תוך כמה חודשים יפרסמו, כנראה, עוד 3 ספרים בנושאים שונים.

לד"ר מלמד ולרעיתו 24 נכדים. ילדיו - איל, יעקב והדר עוסקים בהיי-טק, ואפרת, הוד ורחל - עוסקים בחינוך בתפקידים בכירים.

 

כיום, תוך כדי מחלתו, מפעיל 3 ישיבות של תלמידי חכמים, חבר בועדות לתוכניות לימודים, נותן שיעורים קבועים לסטודנטים הלומדים במוסדות להכשרת מורים.

בביתו נערכים כינוסים, שיעורים, פגישות ויעוץ לחולים ולמשפחותיהם. הוא ניצח את הסטטיסטיקה וחי כבר 9 שנים מאז אבחון המחלה, ולפי דבריו נכונו לו עוד הרבה שנים יפות ופוריות ויצירתיות למען החברה והמדינה.

 

תארים שד"ר מלמד-כהן קיבל: יקיר החינוך הדתי, יקיר הסתדרות המורים ומחנך למופת.

 

 

1. ד"ר מלמד-כהן משמש דוגמא ומופת לחולים רבים ביכולתו לנהל חיים תקינים ופוריים גם במצב של שיתוק מוחלט והנשמה מלאכותית.
    

2. רופאים, אחיות, מטפלים, אנשי עבודה ורווחה, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים וקהילתיים, משפטנים, אנשי חינוך, רבנים, אנשי הגות וכלכלנים - שומעים את הרצאותיו, קוראים את ספריו, מושפעים ומשפיעים על החברה בנושא של איכות חיים וחיים בכבוד.
    

3. תרומתו של ד"ר מלמד-כהן במשך שלושים שנה בחינוך המיוחד מתבטאת: בהקמה וייסוד מערכות בתי-ספר, כיתות מיוחדות וטיפוליות ושילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך המיוחד, במדינה בכלל ובמחוז ירושלים בפרט.  כמו-כן הוא הקים, טיפח ועודד הקמת מגמות לחינוך מיוחד בהכשרת מורים והשתלמותם, במכללה ירושלים לבנות, באוניברסיטאות ובתפירת תכניות לימודים מתאימות.
   הנ"ל הקים צוותים להכנת תכניות לימודים וספרי לימוד לחינוך המיוחד במדינה.
    

4. במשך כל תקופת היותו מחנך, ניסה ד"ר מלמד-כהן לגשר בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל.  הדבר קיבל ביטוי בשליחויותיו ובתפקידיו השונים בקהילות ישראל בעולם ובפעילותו בארץ.
    

5. דמותו מוכרת וידועה בחיבור שבין חילונים ודתיים, בני עדות המזרח ויוצאי אירופה ואמריקה, ובשכבות והמגזרים השונים של החברה הישראלית.  דוגמא אישית זו השפיעה על החברה הסובבת אותו.
    

6. הפרופיל של ד"ר מלמד-כהן: צבר, חונך במדינת-ישראל, שרת בצבא והשתתף כמעט בכל מלחמות ישראל, תרם בהתנדבויותיו הרבות לאהבת ארץ-ישראל, לחיזוק העם היהודי ולהגברת התודעה של אזרחות נאמנה למדינה בעבודתו החינוכית המקיפה.  שיא הדוגמא האישית נחשף בתשע שנות מחלתו חשוכת מרפא, בפעילויותיו למען חיזוק רוחם ונפשם של חולים רבים ושל העוסקים במערכת הרפואית.