א.ל.ס | ראיון לג'רוסלם פוסט

ג'רוסלם פוסט 17.8.2012

 

 

 
מאיפה אתה שואב את ההשראה שלך, ליצירה האמנותית והספרותית שלך?

 

ההשראה שאני שואב היא ממקורות היהדות ובמיוחד מהתנ"ך. אין ספק שהחינוך והעידוד שקיבלתי בבית  הוריי ואשר  משפחתי הענפה מרעיפה עליי כיום , נוסכים בי כח להמשיך וליצור, השפיעו עלי משוררים כגון נתן אלתרמן, ביאליק, כן , הרב קוק , לאה גולדברג שלמדתי אצלה, 'שקספיר  ועוד,  בין הסופרים  האהובים עליי ש'י עגנון, דנקנר, מוסנזון, ויקטור הוגו ועוד. הפילוסופים אריסטו, הרמב''ם, פרנץ רוזנצוויג, רב סולובייצ'יק וכיום פרופ' שלום רוזנברג יצרו אצלי תשתית מחשבתית שהיוותה בסיס ליצירותיי. בתחום האמנות אני מעריץ את מיכאל אנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י,  האכספרסיוניסטים , הסוריאליסטיים, קנדינסקי ועוד. אך עיקר ההשראה באה משמיים

 

 

איך היית מגדיר את עצמך לפני המחלה והיום? האם אתה אי פעם עושה השוואה בין מצבך בעבר ומצבך היום, בכל מיני מישורים?

 

לפני  המחלה הייתי בריא, אטלט, דינמי, מפקח ארצי על תוכניות לימודים, מתרוצץ, מרצה במכללות, נייד , מבקר  הרבה אצל בני משפחה, עוזר לרעייתי ולאחרים, גבר נאה אהוד על הבריות, מצליחן.  מלפני כ-20 שנה המצב הפיזי השתנה כתוצאה ממחלת ALS  לו גריג וכיום רק עיניי נעות , אך הרוח  ועוצמת  הנפש הולכים וגובריט. אני מרגיש כאילו אני קבור בחול, רק  ראשי מבצבץ החוצה ואני מסתכל מסביב ואומר איזה עולם יפה, אנשים לא  מאמינים לי כשאני מצהיר בכנות שאלו השנים היפות בחיי. כשרונותיי והגיגיי שהיו כמוסים ונסתרים התפרצו בצורת 12 ספרים . 8 תערוכות ציורים ו-10 שירים שהולחנו – והכל בתנועת עיניים על מסך המחשב. הסיפוק עצום  במיוחד כשהתגובות מסביבי חיוביות, אמנם אני מתגעגגע לחבק את אשתי וצאצאיי  , לאכול ולשתות דרך הפה , לטייל בהרים, ולנשום בלי מכונת הנשמה, אולם לאור הנעובסדה שתחזית  הרופאים הייתה שאחיה 2-5 שנים אני מאושר שעודני חיי
 
מה, לדעתך, אתה "מפיק" מהמחלה שלך? נראה שבמקום לבלום אותך היא מניעה אותך ליצור.

 

נכון. משבר עשוי לשמש מנוף לחיים חדשים או לדיכאון ויאוש. הבחירה היא בידי האדם, זה שכתוב בתורה 'ובחרת בחיים', אני מתפעל מעצמי איך אני שורד בחיים. חוץ מהנאת היצירה אני  מפיק סיפוק בקבלי אלפי מיילים מחו''ל ומהארץ המודים לי על מעשיי המעוררים  בהם השראה לחיות. ביניהם כמרים, נערים ונערות בעלי נטיה להתאבדות, חולים סופניים מכל קצווי תבל. יש חולי א.ל.ס.שבאים אליי להתיעצות.

 

 

אומרים, למשל, שאנשים עוורים מפתחים חוש שמיעה חדה יותר. האם המגבלות הפיזיות שלך חידדו אצלך את היכולת לראות, בכל מיני מישורים, ולפתח את החשיבה שלך?

 

כאשר אחד האברים או אחד החושים נפגע -  המוח פוקד על הגוף ומוצא פיצוי. למזלנו, חולי א.ל.ס  חושי השמיעה , הראייה והחישה  נשארים תקינים, אולם עקב הפגיעה המוטורית אברי הדיבור נפגעים והתקשורת קשה. לפיכך הזיכרון מתחדד והמוח עובד בקדחתנות.
 
איזה מסר אתה מנסה להעביר באמצעות פועלך היצירתי?

 

טוב לחיות , הסתכלו על הדברים היפים  בעולם, תופעות שהטלויזיה ושאר התקשורת האלקטרונית אינם מראים. אהבה, תקווה, רצון ואמונה נותנים טעם ומשמעות  לחיינו. המתת חסד היא מעשה בלתי מוסרי, כיום יש פתרונות רפואיים וטכנולוגיים כמעט לכל פגע ומחלה. על מקרים קיצוניים כבר אמרו חכמים: ''אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם – אל יתיאש..."

 

 

מה שאב מזמנך בהודו, מהתרבות המקומית?

 

בניגוד לעולם המערבי הנהירה אחר חומריות אינה מהווה את מוקד החיים. ההסתפקות במועט יחד עם ההנאות הפולקלוריסטיות  , האמנותיו ת והאמוניות,. פועל יוצא מכך הוא שמימד הזמן מקבל פרופורציוץ שו נות   מאשר אצלנו, רכשתי מהסבלנות והסובלנות ההודית. הייתי אז   בן26  לראשונה הכרנו אשתי ואני מהי קהילה יהודית בגולה על מוסדותיה   ,אישיה, מנהיגיה, מנהגיה, 
 מסורותיה ויחסה לישראל. עניינו אותנו עדת בני ישראל, היהודים  בקוצ'ין והיהודים ממוצא בגדדי. כגיאוגרף התעניינתי בנופי הודו ובהיבט האנתרופולוגי, טיילתי וצילמתי,
 

 

איך התמודדת עם הידיעה הראשונית שאתה חולה במחלה קשה? ואיך התעשתת וכיוונת את עצמך להמשיך ליצו
 
להפתעתי , קיבלתי את הידיעה בקור רוח ובאופן רציונלי. במחשבתי כבר תיכננתי את שנותיי האחרונות: השלמת  תוכניות, טיולים, צוואה וכדומה. אלישבע רעייתי פרצה בבכי, היא הבינה את ההשלכות טיפל במשותק ל וותר על הנאות החיים ולהיות אלמנה.
 
 
האם המחלה השפיעה על יחסך לבני אדם לעולם – הרוחני והפיזי?

 

כן! דברים שהיו חשובים התגמדו ודברים רוחניים תוופסים מקום עיקרי בחיי. פוליטיקה וכלכלה הפכו טפל בעיניי . פילוסופיה ויצירה –עיקר. מעניין שאולי בגלל מוגבלותי הפיזית אני מעריץ וצופה בספורטאים ואוהד ריקוד. כמו כן מלקק שפתיי וירטואלית בראותי תבשילי אשתי. במישור הרוחני אני מקיים שיעור יומיומי עם חברותא וביום שישי שיעור רב משתתפים . איינני פובליציסט אך צמדי פעם אני מפרסם בעיתונות מאמרים ממחשבותיי. קורא הרבה.
 
 
איך אנשים מתייחסים אליך, בארץ ובחו"ל? האם קשה להם לעבור את המשוכה של המראה הפיזי, ולהתייחס אליך כאדם יוצר לכל דבר?

 

מאז המחלה יש מבני המשפחה, חברים ותלמידים שהתקרבו אלי. יש חברים שהתרחקו, מנהל שהיה תחת פיקוחי אמר:: אינני יכול לראות את רחמים במחלתו, אני רוצה לזכור אותו כפי שהיה במיטבו, הוא אינו מבין שעכשו אני במיטבי. ברחוב אשים מסתכלים עליי ברחמים ואני  ה מאושר אומר בלבי ייתכן שצריך לרחם עליהם כי יש להם צרות בזוגיות, דאגות  בפרנסה ובחינוך ילדיהם., ילדים מביטים בסקרנות אני מחייך אליהם והוריהם מרחיקים אותם מעליי כאילו הייתי מצורע. כשרואים את יצירותיי זרים, הם מתפעלים וכשמתברר להם מצבי והטכניקה בה אני עובד הם משתאים שבעתיים.

 

 

מהיכן אהבתך לצילום ולכתיבה?

 

בנערותי התחלתי לצלם ובמסיבות בתנועת הנוער כתבתי פיליטונים ושירים,. מכאן ואילך משכתי בקולמוסי והרביתי בצילום,

 

 

מה היית רוצה שאנשים יקחו מהתערוכה הנוכחית שלך?

 

אהבה לתנ'ך, הערכה לנכים, חיבה לצבעים ואסתטיקה. הסתכלות אופטימית על החיים והעולם, אמונה ביכולת העצמי ובבורא עולם
אגב ביום שני 20.8  בשעה8     בערב יתקיים באולם רבקה קראון בתיאטרון ירושךלים מופע של הזמר אהוד בנאי לכבוד התערוכה והשקת ספרי "צבעים בתנ"ך". לפני כן בשעה 7 בערב יתקיים סיור מודרך  בתערוכה, קוראי ג'רוסלם פוסט מוזמנים
 
על מה אתה עובד כעת?
על ספר 'נשים בתנ'ך' עם איורים שלי ותערוכה בנושא ועל רומן שנושאו בינתיים סודי
 
ברוך החונן לאדם דעת