מורי ורבי ר' צבי כורך ז"ל השפיע בלא יודעין על מסלול חיי. כמורה לגיאוגרפיה בכיתות ט'-י' בביה"ס התיכון לנערים מזרחי, שע"י סמינר ע"ש הראל ליפשיץ בירושלים, מר כורך ריתק אותנו. סיפוריו על תקופת שירותו כחייל בצבא הבריטי קרבו אותנו זה לזה. צבי ז"ל הינחה אותי בעבודה על טורקיה, חשתי באהבה הרבה הזורמת ממנו אלינו - אל התלמידים. הוא התלהב מן העבודה שלי ועודדני להמשיך וללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. וכך היה.

בעבודתנו המשותפת במינהל החינוך הדתי, מצאנו שפה משותפת במיוחד לגבי הגישה האנושית והמתודית כלפי ילדים בעלי צרכים מיוחדים. ר' צבי כורך נהג להתייעץ עמי בפרויקט "עופרים" בו הוא ראה חשיבות עליונה לחינוך בכלל ולחינוך הדתי בפרט.

שכנים היינו ומדי פעם בפעם כאשר ר' צבי היה שב מבית הכנסת "ישורון" בו הוא היה פעיל מאד, היינו נפגשים בצומת המשורר אבן גבירול והפרשן רמב"ן, והוא היה מנשקני על ראשי ואני הייתי משיב לו בחיבה "שלום עליך מורי ורבי". ורעיתו היתה צופה בנו שוחקת ונהנית.

מספר פעמים יצאנו לבקר בכיתות ובשיעורים שם היה ר' צבי ז"ל כמו וירטואוז, ידע לדובב ילדים, להלהיבם ולהוכיח למורים שניתן למצות הרבה מעבר לציפיות.

גישתו הבלתי שגרתית לשיפור הלשון של ילדינו הביאה אותי לכתוב את המאמר הבלתי שגרתי בקשר לראשית הקריאה. תהי מנחה זו נחת רוח למנוח.

 

ד"ר רחמים מלמד-כהן