האם משה רבנו משתקף בסרט "נסיך מצרים" בצורה אותנטית עפ"י השקפת היהדות?

מדוע החליט שפילברג לסיים את סרטו המצוייר בסצינה של קריעת ים-סוף, ולא לאחר מעמד הר-סיני? האם יש צורך בהדרכת מורים ותלמידים במערכת החינוך בישראל לקראת צפייה בסרט הזה?

 

על שאלות אלו ואחרות אמורים היו להשיב כחמישים מוזמנים ממערכת החינוך, אנשי תכניות לימודים, מפקחים על תרבות ואומנות ומומחים בנושא הקולנוע. חברת "גלובוס", המפיצה את הסרט, וביוזמתה של הגב' נירה קרמר הממונה על הוראת האמנות במינהל החינוך הדתי, הזמינה אותנו בשבוע שעבר לחזות בהקרנת בכורה של הסרט "נסיך מצרים" באולם קולנוע משוכלל. המטרה הייתה לשמוע חוות דעת והמלצות לקראת ביקורי תלמידים בסרט הזה.

 

הסרט מדהים ביופיו, מרשים בטכניקת ההנפשה (אנימציה), ניכר במאיירים שהושפעו מציורי גוסטב דורה וקלוד מונה. האפקטים הקוליים והמוסיקה שבו משרים אווירה תנכית. חגיגה לעיניים, הנאה לאזניים, חשוב למוח וקרוב ללב. לאחר סיום הסרט, נותרנו ישובים מלאי רשמים מן המסע הריגושי ומן החוויה האסתטית והערכית.

 

ארץ מצרים וארץ גושן

 

"נסיך מצרים" הלא הוא משה רבנו מייצג דמות אנושית ומוסרית השוחרת לאמת וצדק, נאבקת למען זכויות הפרט ובמיוחד למען החלכאים והנדכאים. המסר המרכזי של שיחרור עם מכבלים של דיקטטורים רודניים ועריצים רעים, עובר כחוט השני לאורך הסרט, הן במימד האוניברסאלי והן במימד הספציפי של עם ישראל.  מן הסרט ניתן ללמוד על המבנה החברתי בממלכה המצרית, מעמדם של הכוהנים והחרטומים, מקומה של המלכה וכפיפותה של המערכת הצבאית לפרעה. מול התרבות המצרית עומדת תרבות ארץ גושן שונה בדמויות, בלבוש, בדיור ובדיבור. מהבחינה היהודית עולה לפנינו ההגדה של פסח במלוא הדרה: עבדים היינו…ויוציאנו ה' ממצרים.

 

דגש רב הושם על הרקע של העלילה. הארכיטקטורה במצרים, הטכנולוגיה באותם ימים, התלבושות, הכלים ,הנופים ובעיקר הנילוס וסביבותיו. לפנינו עושר ויזואלי המוגש לצופה ושוויו אלפי מילים וספרים. מחקר רב הושקע כדי לתת משקל אוטנטי לסרט. אגב, הופק תקליטור חינוכי מיוחד המאפשר לתלמיד ללמוד באופן אינטראקטיבי על דרכי הכנת הסרט, על המחקר ועל היוצרים.

 

לא כדאי לצפות ב'נסיך מצרים' בווידאו. מסך גדול ומערכת רמקולים ודולבי משוכללים, עוטפים את הצופה ומגבירים את תחושת ההשתתפות, ההזדהות וההפנמה עם הרעיונות. הדיבוב של שחקנים מפורסמים(מישל פייפר, פטריק סטיוארט, סנדרה בולוק, רלף פינס הלן מירן ועוד). שירי המחזמר המבוצעים על ידי זמרים וזמרות ידועי שם וביניהם עפרה חזה  והמוסיקה האיכותית  -  כל אלו תורמים להרמוניה מענגת וחינוכית.

 

 

 

הספר והסרט.        

 

כוונת היוצרים לא הייתה לשכתב בדיוק גמור את הסיפור המקראי, לפיכך ישנם תוספות, חיסורים, החמצות וכמה שגיאות. אין 'פכים קטנים' אלו פוגמים בסרט, אך מן הראוי לתת את הדעת על כך. למשל, על תיבת משה נאמר: "ותחמרה בחימר ובזפת." - אין חימר ואין זפת, אך יש תוספות: תנינים המאיימים לבלוע את התיבה על תכנה, היסחפות אדירה של התיבה בנהר גועש ועוד. לא נורא ליצור דרמטיזציה ולעטר את הסיפור המקראי ב"תוספות". גם חז"ל עשו כך במדרשיהם. השלמות אלו נועדו לשבר את האוזן, לעדן את הנשמה ולכוון לערכים מסויימים, כל עוד אין סתירה מפורשת בין הסרט לבין הטקסט המקראי. גם המוטיב המרכזי, הקונפליקט במערכת היחסים בין משה לאחיו רעמסס, שהוא לב העלילה, איננו מוזכר בחומש שמות, אך הוא משמש כרקע מרתק למסר העיקרי: שליחותו של משה להוציא את עמו ממצרים.

 

דוגמא נוספת: משה רבנו איננו מגמגם, אדרבה - הוא מדבר ברהיטות יוצאת מן הכלל, ומשפטיו קולחים כרטוריקה של קאטו בשעתו. בתורה נאמר, כי משה פונה אל הקב"ה: "לא איש דברים אנכי… כי כבד פה וכבד לשון אנוכי…" רוב הפרשנים מצביעים על כך, כי למשה היו בעיות ארטיקולציה, אך כנראה שהתחקירנים של הסרט נטו יותר לפירוש האומר שמשה לא היה מגמגם, אלא פשוט לא היה בקיא בלשון המצרית.

 

בספר שמות פרק ב' פסוק 11  נאמר על משה: "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול." בסרט, לעומת זאת, משה מנסה למנוע את המצרי מלהכות את העברי ו"במקרה" המצרי נופל ומת. את המחזה הזה רואים עשרות אלפי פועלים ונוגשים. כנראה שהתסריטאים הכירו את המדרש בשמות רבה א' האומר: "וירא כי אין איש", ראה שאין מי שיעמוד ויקנא לשמו של הקדוש ברוך הוא…

 

בולטת בחסרונה פרשת היד המצורעת של משה, אשר שימשה כאות למען יאמינו לו בני ישראל. אהרון אשר אמור היה להופיע יחד עם משה לפני פרעה, נחבא אל הכלים, ומשה מופיע בגפו. אפשר להבין מדוע יוצרי הסרט התעלמו מן האירוע החשוב של ברית המילה: "ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת בנה.", שהרי אז היה הסרט יהודי מדי. אגב, דמותה של ציפורה, שחורה ויפהפייה, אף היא שאולה מן המדרש על הפסוק "אודות האישה הכושית אשר לקח".

 

יהדות, נצרות  ואיסלאם

 

טביעת אצבעותיהם של היסטוריונים, תיאולוגים, אגיפטולוגים וארכיאולוגים בולטת לאורך כל הסרט, ואכן המהימנות המדעית ראויה לשבח. ברשימת היועצים אנו מוצאים אנשי דת ואנשי מחקר מוסלמים, 11 רבנים יהודים, ואנשי כמורה נוצרים. למגמה הפלורליסטית של עורכי הסרט להתאימו לכל הדתות ולהימנע ממוקשים, היה מחיר. אמנם הסרט איננו תפור מדמויות ואוירה נוצרית כמו הסרט "עשרת הדברות" בכיכובו של צ'רלסטון הסטון בבימויו של ססיל ב.דה-מיל, אף על פי כן, ישנן אסוציאציות המזכירות ויטראז'ים בקתדראלות , וציורים בסגנון המצוי בחדרי הותיקן. בעיקר דיוקנו של משה - נסיך מצרים. משה מצוייר בסרט כגבר בשנות ה - -30 -40 שלו, בעוד שעל פי המקרא הוא  היה בן שמונים שנה בהוציאו אותם מארץ מצרים.

 

 

 

 

ייתכן שהנטייה לאוניברסליות בסרט, קרי, הדגשת הערכים ההומאניים הכלל-אנושיים, והמגמה לעשות סרט אליגורי שיתאים לימינו, הם שגרמו לכמה הכרעות מעניינות: הדגשת האמביוולנטיות של משה בנאמנות שלו כלפי בית פרעה בו הוא גדל, ומאידך כלפי בני עמו, המשועבדים למצרים. דילמה זו, מעדנת מתחים של אז והיום בין ישראל למצרים. נוסף לכך, היציאה מעבדות לחרות היא סמל יפה לכל עם, בכל מקום ובכל שעה, לפיכך, הוחלט כנראה לא להיכנס לפרשת מתן-תורה, שהרי יש בכך סממן של לאומיות, ובוודאי לא  להראות ולו בציור קצר בסיום הסרט סצינה של כניסה לארץ ישראל, שהרי בכך תתעוררנה שאלות אקטואליות, העלולות לעכב  את השלום…

 

 

משה והגדי

 

"נסיך מצרים" הוצג בפנינו כמוצג מוגמר, כעובדה קיימת וכיצירה אשר תמשוך אליה המונים החל מחודש פברואר שנה זו. לו נשאלתי טרם הכנת הסרט, הייתי מוסיף כמה עצות. למשל: הגדי שברח ומשה רדף אחריו, מובילו אל הסנה. הוחמץ כאן רעיון גדול המופיע בשמות רבה ב'- שם מסופר על גדי שברח ממשה, והגיע לבריכה של מים לשתות. אמר משה: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה." הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך - חייך אתה תרעה צאני ישראל. חבל שרעיון גדול כזה, המעיד על תכונות  חיוביות של מנהיג, לא מצא את ביטויו המתאים.

 

הכיתוביות בעברית וציטוטי פסוקים לא תמיד מדוייקים.

 

להמליץ או לא להמליץ

 

הרב אבינר מבית-אל ממליץ שלא להראות דמויות מן התנ"ך לילדים, לא בציור וכמובן  שלא בפיסול, מחשש של פיקסציה (קיבעון), ומסכנה של גשמיות-יתר של אבותינו. אני אינני סבור כך. לדעתי, אדרבה,  דווקא ריבוי ציורים, איורים, תמונות ואמנות פלאסטית בכל דרך שהיא על דמויות תנכיות,  מביא לידי הכללה והפשטה. הרואה את עקדת יצחק בז'אנר רחב ומגוון, מפנים את העיקרון, הרעיון והתוכן, ומתנער אט-אט מן הכלי, הקו והצורה. מבחינה זו יש יתרון גדול למסר המועבר באמצעות אנימציה . הצופה יודע שמדובר בציור. ציור מחייב פחות, ציור מתעלה מעבר לקונקרטי, לריאלי ולפרטיקולארי.

אכן, בהנפשה יש רכיבי-אגדיות, היא משובבת נפש, משעשעת ובדרך עקיפה מחדירה ערכים חשובים בצורה חווייתית.

יחד עם זאת, אינני ממליץ לראות את הסרט למי שעדיין לא קרא את הטקסט המקראי המקורי, קרי ספר שמות - פרקים א'- יב'. אמנם אפשר לטעון, שהסרט יכול לשמש כטריגר, כגורם מזמן, כמניע ללימוד המקרא, אך לדעתי יש חשיבות רבה בראשוניות, היינו, קריאת הטקסט מפרה את הדמיון ועל הרקע הזה, הסרט יכול לתרום על כל התוספות שבו.

 

נפגשתי בלונדון עם תלמידים מבתי-ספר יהודיים, אשר ראו את ההצגה "יוסף וכתונת הפסים" עוד בטרם למדו על כך בשיעורי תורה בבית-הספר. מסתבר, שהמחזמר הזה נחרט כה עמוק במוחותיהם של התלמידים, עד כדי כך שקשה היה לשחררם מתפיסה הומוריסטית ומחזמרית של סיפורי יוסף.

 

 

 

 

 

 

חיוויתי דעתי בפני מינהל החינוך הדתי, שלגבי כיתות בית-הספר היסודי אינני ממליץ על הליכה משותפת לסרט הזה, שהרי הסרט צורב בתאי המוח של התלמידים תמונה שאינה עולה בקנה אחד עם הגישה הפרשנית האורתודוכסית הקלאסית. מכל מקום, יש להכשיר את המורים בחינוך היסודי לדעת מה להשיב לילדות ולילדים שיבקרו בסרט במסגרת פרטית. לפיכך, מן הראוי שהמורים יצפו בסרט מוקדם ככל האפשר, וראוי להכין מדריך למורה לבית-הספר היסודי.

לגבי חטיבת הביניים (גיל ההתבגרות) - ביקור משותף ב"נסיך מצרים" יכול להיות אתגר מלא עניין ותוכן, המתלבש יפה על תכניות הלימודים במקצועות: תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה אמנות, קולנוע, מחשבת ישראל ועוד. בבית-הספר העל-יסודי יש מקום לגישה ביקורתית, רצינית ומדעית. לקראת פורים אפשר ליזום פעולות הומוריסטיות א-לה- קופטש, אך בעיקרו של דבר,  בל נשכח שלגבי תלמידינו במדינת ישראל עיקרו של הסרט הוא חיזוק הזהות היהודית- הלאומית.

 

למה לא משה רבנו?

 

יוצרי הסרט מציינים בתוכנייה הססגונית והמהודרת כי התנ"ך שימש מקור השראה ומשורשיו ניטלו הרעיונות. העובדה שמאות מיליוני בני-אדם בכל רחבי תבל יצפו בסרט הזה וילמדו מתוכו אודות ראשית צמיחת גאולת עם-ישראל וחירותו, יש לה חשיבות רבה. "הארץ המובטחת", המוזכרת מספר פעמים בסרט, מזכירה לנו ולעמי העולם שאין תחילתה של ארץ ישראל והציונות בסוף המאה ה- 19 - מימי הרצל והקונגרס הציוני הראשון, אלא עמוק עמוק והרחק הרחק בהבטחת הארץ לאבות, ביציאת בני-ישראל ממצרים ובהתיישבותם בארץ כנען.

 

בסרטים רבים כל קשר בין שם הסרט בלועזית, לבין השם  שהועידו לו בעברית הוא מקרי בהחלט. מדוע הפעם תרגום שם הסרט הוא כה מדויק? למה לא לקרוא לסרט בשם "משה רבנו"? זה יהודי מדי? ודי לחכימא…

 

הסרט הוא לא לילדים בלבד.