כעפעפי שחר

מאת:  הרב חיים סבתו

הוצאת ידיעות אחרונות

2005

 

ניחוחה של ירושלים עולה מבין דפי הספר 'כעפעפי שחר'. דמויות ירושלמיות מכובדות, מהן עממיות, מהן אריסטוקרטיות, משורטטות בחן, בחכמה ובטוב טעם. התיבול במקורות היהדות ובמיוחד בלשון המדרשית , נוסך אווירה נעימה וקדושה המתאימה לירושלים וירושלים מתאימה לה.

 

תיאורי השכונות, הרחובות, הסימטאות והבתים בירושלים של ראשית המאה ה-20  משתזרים היטב במנהגיהם של תושבי העיר, במורשתם ובפולקלור המאפיין אותם . מחנה יהודה ורחוב הנביאים היו בודאי נהנים ומשתעשעים זה עם זה, לו  קראו את אשר כתב עליהם הרב חיים סבתו.

 

 ספר זה יכול היה לחברו רק תלמיד חכם בעל מטען וידע רב בחכמת ישראל, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. הסופר מצליח להעביר את רגשותיו אל הקורא, גם אם תיאורים שבספר מרובין על מעשיות שבו.  לא, אין זה סגנונו של עגנון, שהרי בין השיטין ניכר שהכותב הינו ישראלי חופשי ואינו כנוע גלות, אף ששניהם, עגנון וסבתו דולים ומשקים אותנו ממקורותינו, מעיינות שאין להם סוף.

יש דמויות בספרות הנחרתות  בזכרוני. אחדות מהן עולות מן הספר 'כעפעפי שחר' כגון רחמים הכנר העיוור, משה דוד האברך וד"ר טוויל.

כל הקורא מפרי אצבעותיו של הרב סבתו חזקה עליו שיחוש כי אמת מארץ תצמח.